משקפיים ועדשות

בשנת 1985 פתח קלוד סמואל קליניקה קטנה ולצידה מבחר מוקפד של מסגרות משקפיים, בקומת כניסה של בית מגורים ברחוב רמברנדט. אפשר היה לראות בכך תחילתה של מסורת, אבל למעשה היה הדבר יותר בבחינת סגירת מעגל. ההיסטוריה הפרטית שלו מחזירה את קלוד לפריס של שנת 1848, עת החלו אבותיו לעסוק בחיתוך עדשות והתאמתן לצרכי ראייה. סבתו דאגה לאיכות הראייה של הקצבים בלה-וילט עוד לפני מלחמת העולם השנייה. אביו עזר בחיתוך עדשות במטבח הבית כבר בגיל 14.
במהלך המלחמה ההיא היה אביו פעיל מחתרת, זייף מסמכים בשביל ארגון המחתרת היהודית. סבתו וכל משפחתה נספו באושוויץ. אחרי המלחמה פתח אביו חנות בפריס, שצמחה ונהייתה לרשת של 14 סניפים.

אופטיקה ואמנות

קלוד עצמו נולד בפריס. מצד אביו היה, כאמור, נצר למשפחת אופטיקאים, ומצד אמו בא ממסורת של סוחרי אמנות. כבר בשנות נעוריו הצטרף לתנועה המאואיסטית והיה עסוק בפעילות פוליטית אנטי-מימסדית בצרפת ונגד שלטונו של פרנקו בספרד. לאחר שחברי תנועתו של קלוד סירבו לגנות את הטבח בספורטאים במינכן 1972, עזב את התנועה והחל לעסוק בפעילות נגד גילויי אנטישמיות בצרפת. בשנות העשרים לחייו השתתף בציד פושעים נאצים החיים בצרפת ומשתפי פעולה צרפתים ממשטר וישי. שיאה של פעילות זו הביאה ללכידתו והבאתו לדין של ז’אן לוגה, מי שהיה ראש המשטרה הצרפתית בממשלת וישי, והביא בין השאר למעצרו של סבו של קלוד.

אופטומטריסט ציוני

לארץ עלה קלוד בשנת 1984. “ציונות" הוא אומר, בלי להיות נבוך מהמילה. ומקשר בדרך אגב את המעשה לאותה פעילות אנטי ממסדית, אנרכיסטית משהו, שהותיר מאחוריו. עם בואו החל לעבוד כאופטומטריסט בחיל האוויר, ולאחר מכן כאחראי על כל השירותים האופטומטריים במשך שנים ארוכות בקופת חולים מכבי, אבל תמיד שמר על המרחב הפרטי שלו.

תרבות משקפיים

את ימיו הוא מחלק בין הקליניקה לבין עבודה כאופטומטריסט במחלקת העיניים של המרכז הרפואי שיבא בתל השומר, בין בדיקת עיניים פרטית בתנאים רגועים ושקטים או בחירה של מסגרת ללקוחה ותיקה שסומכת רק עליו, בדיזנגוף פינת תרס"ט – "היכל התרבות, הלנה רובינשטיין, הבימה, ואני – זו תרבות, המשקפיים" אומר קלוד משועשע משהו בעברית צחה המתובלת במבטא הצרפתי, לבין פעילות במרחב הציבורי.

רופאים למען זכויות אדם

מצד אחד נמנים על חוג לקוחותיו אנשי חברה ותרבות, פוליטיקאים ואנשי צבא, שהדיסקרטיות שלו לעולם לא תסגיר איש מהם. ומצד שני נודד קלוד לעיתים למחוזות רחוקים במסגרת עבודתו בארגון רופאים למען זכויות אדם. “להחזיר את הראייה לבני שבטים באתיופיה, לניצולי שואה, לעובדים זרים ולנזקקים מסיבות שונות – עשרות מטופלים ביום, זה מכניס מימד אחר לימים" אומר קלוד.