Claude Samuel

אוסף המשקפיים

ראייה איננה רק מקצוע אצל קלוד. זוהי גם אהבת חיים.

במשך עשרות שנים אוסף קלוד משקפיים, עדשות, מכשירי בדיקות ראייה ועין, שרטוטים וסקיצות של משקפיים, הצעות לעיצוב ומגוון רחב של פריטים הקשורים בראייה, בשיפור הראייה ובמשקפיים.
האוסף מונה כיום קרוב לאלף פריטים. העתיקים שבהם מחזירים אותנו אל המאה ה-17. זהו אוסף גדול וחשוב בקנה מידה בינלאומי, אבל הסיבה היחידה לקיומו ולשקידה על הרחבתו אומר קלוד – "זה רק מאהבה".
מבין מונוקלים ומשקפי מספריים של האריסטוקרטיה הפריסאית של המאה ה-18, מניפות עם מערכות אופטיות, זכוכיות מגדלת מהמאה ה-16 וסקיצות של עיצוב משקפיים מבית האופנה של פייר קארדן (אחדים מהם נעשו על ידי אביו של קלוד, דניאל), שולף קלוד ארגז עץ קטן, מלא עדשות מראשית שנות השלושים. כרטיס הביקור השמור בפנים מעיד על בעליו של הארגז – סבתו של קלוד.

למבקרים במוזיאון המשקפיים של קלוד סמואל מזדמנת חוויה מרהיבה של מסע בזמן. מסע מרתק ומלמד החולף על פני התפתחויות טכנולוגיות, עיצוב, אופנה ותרבות.

את המסע אפשר להתחיל בימים בהם המשקפיים מילאו צורך טכני בלבד, עת המאמצים והמשאבים הושקעו בשיפור הראייה ולא בסטייל. שני הפריטים הללו מסוף המאה ה-17, יוצרו על ידי גילדת יצרני המשקפיים המפורסמת של העיר נירנברג (Nuremberg), גרמניה. גילדה זו הייתה הראשונה בעולם לקבוע תקנים ליצירת מסגרות ועדשות משקפיים.

עם השנים הלכה הטכנולוגיה והשתפרה וייצור המשקפיים נעשה זול ונגיש יותר לציבור הרחב. עתה החלה תשומת הלב להתמקד גם בעיצוב – בחומרים, בצורה ובעיטורים. במילים אחרות, המשקפיים הפכו מעזרים לשיפור הראיה לפריטים אופנתיים, המספרים לעולם מי אתה. בגרמניה הופיעו באמצע המאה ה-18 דגמי המספריים האלגנטיים. סגנון זה הפך ללהיט אופנתי בצרפת שלאחר המהפכה, כשצעירים טרזניים, ה-Incroyables, יצאו לבלות ברחובות פריס העליזים כשמשקפי מספריים תלויים על סרט משי סביב צווארם.

ראייה איננה רק מקצוע אצל קלוד. זוהי גם אהבת חיים. במשך עשרות שנים אוסף קלוד משקפיים, עדשות, מכשירי בדיקת ראייה והעין, שרטוטים וסקיצות של משקפיים, הצעות לעיצוב ומגוון רחב של פריטים הקשורים בראייה, בשיפור הראייה ובמשקפיים.
האוסף מונה כיום קרוב לאלף פריטים, העתיקים שבהם מחזירים אותנו אל המאה השבע-עשרה. זהו אוסף גדול וחשוב בקנה מידה בינלאומי, אבל הסיבה היחידה לקיומו ולשקידה על הרחבתו "זה רק מאהבה" אומר קלוד.
מבין מונוקלים ומשקפי מספריים של האריסטוקרטיה הפריסאית של המאה השמונה-עשרה, מניפות עם מערכות אופטיות, זכוכיות מגדלת מהמאה השש-עשרה וסקיצות של עיצוב משקפיים מבית האופנה של פייר קארדן (אחדים מהם נעשו על ידי אביו של קלוד), שולף קלוד ארגז עץ קטן, מלא עדשות מראשית שנות השלושים. כרטיס הביקור השמור בפנים מעיד על בעליו של הארגז – סבתו של קלוד.

בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 הלכה הידית והתקצרה עד לכדי סנטימטרים ספורים, והנשים יכלו לענוד את ה-lorgnette כסיכה דקורטיבית על דש השמלה.

בתיאטראות ובבתי האופרה של אירופה עקבו נשות החברה הגבוהה פחות אחר המתרחש על הבמה ויותר אחר המאהב או אחר הרומן החדש הנרקם במרפסת ממול. אך בשביל להרחיק ראות היה עליהן להיעזר או במשקפת שעוצבה במיוחד לאירועים אלו או מבעד למניפות אופטיות מרהיבות מצופות עלי זהב עדינים, מלאכת מחשבת.

הגברים השתתפו במשחק ה"לראות-ולהיראות" בעזרת משקפות קטנות ששולבו במקלות ההליכה ההדורים שלהם. מלאכת הצורפות העדינה בשילוב עם המרכיבים האופטיים הביאו להופעתם של משקפות זעירות ששימשו כתכשיט לכל דבר.

היו שדבקו דווקא במשקף אחד – מונוקול (Monocle), שנשלף מהכיס רק בשעת הצורך. גם אלו עוטרו בעושר רב ובעודם תלויים על שרשרת כתליון או כשעון כיס היו לאביזר אלגנטי ואופנתי.

אחת הבעיות המטרידות עמה התמודדו היצרנים הראשונים הייתה כיצד לקבע את המשקפיים על האף ולאפשר לידיים להישאר חופשיות? למעשה חלפו כ – 500 שנה מאז הופיעו המשקפיים הראשונים במנזרי איטליה של ימי הביניים עד שהתגלו… האוזניים!!! תחילה ניסו לקשור את המשקפיים אליהם באמצעות מיתרים, כפי שניתן לראות במשקפיים הסיניות הללו, אך מראשית המאה ה-18 החל אדוארד סקרלט (Edward Scarlet), האופטיקאי של מלך אנגליה – ג'ורג' השני, לפרסם רעיון חדשני – משקפיים עם מוטות.

בשלבים הראשונים היו המוטות קצרים והם נצמדו אל צדי הראש המכוסה פאה נוכרית, אולם במהרה הלכו והתארכו ומצאו סוף כל סוף את מנוחתם על האוזניים. לאחר המצאת "האוזניים" החלו להופיע במרוצת המאות ה-18 וה-19 צורות שונות של מסגרות ועדשות, גשרים ומוטות: משקפים עגולים, מתומנים ומרובעים, עם עדשות כפולות המתקפלות לצדדים או עדשות צבועות, ששימשו להגנה מפני סנוור או אולי דווקא להסתרה.

ב-1825 עיצב הצרפתי ג'וזף ברסי (Joseph Bressy) סוג חדש של משקפיים, משקפי-צבט (Pince-nez). באותם ימים נהוג היה להסיר את המשקפיים בשעת מפגש או שיחה עם הממונים עליך. סטודנט, למשל, הסיר את משקפיו בשעה ששוחח עם הפרופסור שלו. קוד תרבותי זה תרם רבות להפיכתם של משקפי-הצבט ללהיט בקרב בני מעמד הביניים האירופאי, שכן באמצעות יד אחת בלבד ניתן היה לעשות זאת בקלות יתרה. מה עוד, שמשקפי הצבט שיוו למרכיבים אותם מראה אינטליגנטי ומכובד.

יצות של עיצוב משקפיים מבית האופנה של פייר קארדן (אחדים מהם נעשו על ידי אביו של קלוד, דניאל), שולף קלוד ארגז עץ קטן, מלא עדשות מראשית שנות השלושים. כרטיס הביקור השמור בפנים מעיד על בעליו של הארגז – סבתו של קלוד.

משנות ה-30 של המאה ה-20 החלה תעשיית המשקפיים לצמוח בקצב מסחרר. חברות ליצור משקפיים הוקמו בגרמניה, צרפת, אוסטריה, איטליה וארה"ב ומכרו את מוצריהם בכל רחבי העולם. מיד לאחר מלחמת העולם השנייה הוצפו שווקי המערב במסגרות העשויות חומרים חדשים כמו פלסטיק ואלומיניום.

שנות ה-50 התאפיינו במשקפי פרפר או עין החתול, המוכרים לנו היטב מסרטי הוליווד של אותן שנים. מסגרות מחודדות בקצותיהן ומעוטרות באבנים, בפרחים ובטקסטורות שונות. הגברים הסתובבו במשקפי פלסטיק מסיביות או  במשקפי ניילור (Nylor), על שם החברה הצרפתית שפיתחה אותם, בהם הוחזקו העדשות באמצעות חוט ניילון.

כוכבי הקולנוע תרמו את שלהם גם בהפצתם של משקפי השמש, שהיו למן אותה תקופה לאביזר אופנה הכרחי.

בשנות ה-60 וה-70 נפרצו כל הגבולות, הצעירים החלו לשבור את כל המוסכמות עליהם התחנכו ויצרני המשקפיים סיפקו לדור הצעיר את המראה הולם הלך הרוח זה. כך החלו להופיע דגמים בצורות שונות ומשונות, בצבעים ובטקסטורות הזויות. האמנות המודרנית נתנה את אותותיה בדגמים החדשים ומעצבי האופנה הגדולים הצטרפו גם הם לחגיגה ועיצבו דגמי משקפיים לתצוגות האופנה שלהם ולקהל הרחב. בין הפריטים מתקופה זו ניתן למצוא סקיצות של משקפיים ודגמים מבית האופנה המפורסם פייר קארדן (Pierre Cardin) שהוכנו עבור דניאל סמואל, אביו של קלוד.

השמרנות של שנות ה-80 לא התבטאה רק במרגרט תאצ'ר וברונלד רייגן, אלא גם בחזרתם לאופנה של דגמי משקפים רשמיים יותר, עסקיים, מאופקים. וריאציות על משקפי טייסים, משקפי נשים זוויתיות שתאמו את הז'קטים עם כריות הכתפיים המוגזמות ומסגרות שהתקמרו ויצרו מראה זבובי וקשוח.

לצד אלו הופיעו מסכות הזויות, משובצות אבנים ופייטים שעוצבו על ידי בתי האופנה המובחרים ביותר ושימשו בעיקר לתצוגות אופנה, או משקפיים אקסטרווגנטיים ושובביים, שאינם הצהרה אופנתית כי אם הזמנה למשחק ולשעשוע. כיאה לשנות ה-80 הצבעוניות והפרועות.

האוסף של קלוד אינו מסתכם בפריטים המייצגים את התרבות המערבית בלבד אלא כולל גם פריטים מתרבויות אחרות לגמרי. האינואיטים למשל, מיוצגים על-ידי מסכה עשויה עצם המגנה על העיניים מפני האור המסנוור המוחזר מהשלג. לצדה מופיעים מגוון של משקפיים ונרתיקים ייחודיים מהמזרח הרחוק.

לצד משקפי השמש והמשקפיים האופטיים ניתן למצוא גם משקפי מגן מתקופות שונות. נוסעי המחלקה השלישית ברכבות הקיטור שהחלו לפעול בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19, היו חשופים לפגעי הטבע, אבק הדרכים והחול, שכן נסעו בקרונות ללא גג וקירות. גם עיניהם של עובדי הרכבת ספגו את עשן הקיטור והתכסו באבקת הפחם, ועל כן הרכיבו משקפי מגן. במחצית הראשונה של המאה ה-20 תרמו המכוניות, האופנועים והמטוסים הראשונים לפיתוחם של משקפי מגן אחרים. עתה היו אלו דווקא הבורגנים ובני המעמד הגבוה שהרכיבו אותם בשעת נסיעה או טיסה. כמובן שהמלחמות הגדולות של המאה ה-20 תרמו את חלקן לפיתוח משקפי מגן, כדוגמת משקפי הצוללת הגרמניים מתקופת מלחמת העולם השנייה.

כאופטומטריסט מקצועי ומנוסה מלקט קלוד גם ספרים ומכשירי בדיקה ורפואת עיניים מימים עברו. כך אפשר למצוא מודל של עין מסוף המאה ה-19, קולקציה של כוסיות לשטיפת עיניים, קרטומטר,  פורופטר וסליט למפ.

האוסף שהתחיל בארגז עץ קטן, מלא עדשות מראשית שנות השלושים ובתוכו כרטיס ביקור המעיד על בעליו – ג'ודית, סבתו של קלוד שנספתה בשואה – הלך וגדל עם השנים. שפע הפריטים המוצגים בויטרינות השונות, על הצבעים והעיצובים המרהיבים וחומרי הגלם השונים, הוא רק קצה קצהו של האוסף הגדול והחשוב, אחד מאוספי האופטיקה הפרטיים הגדולים בעולם. כיום הוא מונה למעלה מ-1000 פריטים, שכולם מקוטלגים, מסודרים ושמורים באהבה רבה ומתוך כבוד לסיפור התרבותי, הטכנולוגי והאנושי שמאחוריהם.